פעם הזמנתי אדם כאורח לביתי, אך הוא רץ אנה ואנה משום פניותיי, כאילו במקום להזמין אותו כאורח, הבאתי אותו למקום ההוצאה להורג. לכן, ביתי נשאר ריק, משום שהאדם תמיד דחה אותי, ותמיד עמד על המשמר נגדי. זה הותיר אותי ללא אמצעים לבצע חלק מעבודתי. כלומר, אני לוקח בחזרה את הסעודה שהכנתי לאדם, מכיוון שהוא לא מוכן ליהנות מהסעודה הזו, ולכן לא אכפה אותה עליו. אולם לפתע רעב תוקף את האדם, ולכן הוא מתדפק על דלתי ומבקש עזרה. כשאני רואה אותו במצוקה כזו, איך ייתכן שלא אושיע אותו? לפיכך, אני שוב עורך את הסעודה למען האדם כדי שהוא יוכל ליהנות ממנה, ורק אז הוא מרגיש כמה אני נערץ, ולפיכך, הוא מתחיל להסתמך עליי. ומשום גישתי כלפיו, הוא מפתח בהדרגה אהבה כלפיי "ללא הסתייגויות", והוא כבר לא חושב שאשלח אותו אל "ארץ המשרפה", משום שזה לא רצוני. על כן, רק לאחר שהאדם רואה את לבי, הוא מסתמך עליי באמת, מה שמוכיח בדיוק כמה הוא "זהיר". אולם אני לא מואס באדם משום ההונאה שלו, אלא מרגש את לבם של בני האדם בחיבוק החמים שלי. האין זה מה שאני עושה כרגע? האין זה מה שמתבטא בבני האדם בשלב הנוכחי? מדוע הם מסוגלים לעשות דברים כאלה? מדוע יש להם רגש כזה? האם הסיבה לכך היא שהם מכירים אותי באמת? האם היא שהם אוהבים אותי עד בלי די? אני לא כופה על אף אחד לאהוב אותי, אלא רק נותן לכולם את הרצון החופשי לקבל החלטות משלהם. אני לא מתערב ולא עוזר להם לקבל החלטות בנוגע לגורלם. בני האדם גמרו בדעתם בפניי להיות נחושים, הם הביאו בפניי את נחישותם לבדיקתי, וכשפתחתי את השק המכיל את "נחישות האדם", ראיתי דברים מגובבים בפנים. אולם הדברים בפנים היו די "שופעים", ובני האדם הביטו בי בעיניים פעורות, בפחד עמוק שאעקור את נחישותם. אולם משום חולשתו של האדם, לא גזרתי משפט תכף ומיד, אלא סגרתי את השק והמשכתי לעשות את העבודה שעליי לבצע. עם זאת, האדם לא נוכח בהכוונתי בעקבות עבודתי, אלא ממשיך לדאוג אם אני מעריך את נחישותו. עשיתי עבודה כה רבה, אמרתי דברים כה רבים, אך עד היום, האדם עודנו לא מסוגל לתפוס את רצוני, ולפיכך, כל פעולה תמוהה שלו "עושה לי סחרחורת". מדוע הוא לעולם לא מסוגל לתפוס את רצוני, ומדוע הוא תמיד עושה דברים בחופזה וכאוות נפשו? האם מוחו חווה הלם? האם ייתכן שהוא לא מבין את הדברים שאני אומר? מדוע הוא תמיד פועל עם כשעיניו מביטות קדימה, אך הוא לא מסוגל לפלס נתיב ולהוות אות ומופת לאנשי העתיד? האם היה מישהו שהיווה אות ומופת לפני פטרוס? פטרוס שרד תחת הכוונתי, הלא כן? מדוע בני האדם של היום לא מסוגלים לכך? מדוע הם בכל זאת לא מסוגלים לְרַצות את רצוני, על אף שיש להם אות ומופת לחקות? זה מוכיח שהאדם עדיין לא בוטח בי, וזה מה שהוביל לנסיבות האומללות של היום.
