פרק 6, כמה יכולות הבחנה שצריכות להיות לכם באמונתכם באלוהים 7. ההבדל בין מעשים טובים חיצוניים ושינויים בטבעכם.

7. ההבדל בין מעשים טובים חיצוניים ושינויים בטבעכם.

דברי אלוהים רלוונטיים:

מהו השינוי בטבעו של אדם? עליך לאהוב את האמת, לקבל ברצון את השיפוט ואת הייסורים של דברי אלוהים בעודך חווה את עבודתו, וכן לחוות סבל וזיכוך מסוגים שונים שבאמצעותם תטוהר מהרעלים השטניים שבקרבך. זהו השינוי בטבע האדם. ...השינוי בטבע האדם, שעליו מדברים בביתו של אלוהים, משמעו שאדם לומד להכיר בסופו של דבר את טבעו המרדני והמתנגד לאלוהים, וזאת מפני שהוא אוהב את האמת ומסוגל לקבלה; הוא מבין ששחיתותם של בני האדם עמוקה מאוד, והוא מבין את האבסורדיות ואת הערמומיות של בני האדם. הוא מכיר את עניותו ואת עליבותו של אדם ומבין את הטבע והמהות האנושיים במלואם. משרכש ידע זה, הוא יכול להתכחש לעצמו ולנטוש את עצמו כליל, לחיות על פי דבר האלוהים וליישם את האמת בכל דבר. טבעו של אדם כזה השתנה, והוא מכיר את אלוהים.

מתוך 'תיעוד נאומיו של המשיח'

שינוי בטבעו של האדם הוא פשוט שינוי באופיו. לא ניתן להבחין בטבעו של אדם מתוך התנהגויות המופנות כלפי חוץ. הטבע נוגע ישירות לערכו של אדם ולמשמעות קיומו, הוא נוגע ישירות לערכי החיים האנושיים, לדברים שבמעמקי הנשמה ולמהותם של אנשים. אם אנשים אינם מסוגלים לקבל את האמת, לא יתחוללו בהם שינויים מהבחינות האלה. רק אם אנשים חוו את עבודתו של אלוהים ונוכחו לחלוטין באמת, שינו את ערכיהם ואת השקפותיהם על הקיום ועל החיים, החלו לראות דברים כפי שאלוהים רואה אותם ורכשו את היכולת להישמע לאלוהים באופן מלא ולהקדיש לו את עצמם – רק אז ניתן לומר שטבעם השתנה. ייתכן שאתה נראה כאילו אתה מקדיש מאמץ מסוים, ייתכן שאתה בעל כושר התאוששות במצבים קשים, ייתכן שאתה מסוגל לבצע את הסדרי עבודה שקיבלת מהממונים עליך, וייתכן שאתה מסוגל ללכת לכל מקום שאליו יאמרו לך ללכת, אך אלה רק שינויים קטנים בפעולותיך, ולא די בהם כדי להוות שינוי בטבעך. ייתכן שאתה מסוגל ללכת בדרכים רבות, לעמוד בתלאות ולספוג השפלה אדירה, ייתכן שתחוש קרוב מאוד לאלוהים ושרוח הקודש עובדת בקרבך, אך כשאלוהים מבקש ממך לעשות דבר-מה שאינו תואם את תפיסותיך, אתה עדיין לא תישמע לו, תחפש תירוצים, תמרוד באלוהים ותתנגד לו, אפילו עד כדי האשמת אלוהים והבעת מחאה נגדו. זו בעיה חמורה! זה מוכיח שעדיין קיים בך טבע שמתנגד לאלוהים, ושלא התחולל בך ולו שמץ של שינוי.

מתוך 'תיעוד נאומיו של המשיח'

אם אתה מאמין באלוהים, זה לא אומר שאלוהים דורש ממך להיות אדם טוב, אדם שמתנהג יפה או מציית לחוק, או אדם שאינו מסוגל לחשוב בעצמו או להשתמש בשכלו. אנשים חשבו בעבר שטבעו של אדם משתנה כשהוא מאמין באלוהים בכך שהוא נעשה אדם הגון, דומה במשהו לבן אדם מבחינה חיצונית, מחונך היטב וסבלני, נראה אדוק באמונתו או אוהב, או נכון לעזור לאחרים, נדיב. בקצרה, הם חשבו שמדובר באדם טוב מהסוג שקיים בתפיסותיהם ובדמיונם. ...אם כן, רבים האמינו שהאמונה באלוהים אינה אלא כמה שינויים בהתנהגותו של אדם כלפי חוץ, בחשיבתו ובפעולותיו. היו אף אי-אילו אנשים שהאמינו שהאמונה באלוהים משמעה לסבול קשיים רבים, לא לאכול מעדנים ולא ללבוש בגדים נאים. במערב, למשל, הייתה נזירה קתולית שחשבה כך. היא סבלה לאורך כל חייה, לא אכלה אף מעדן, לא לבשה בגדים נאים ותרמה כסף לעניים. כשהיא נפטרה, היא לא לבשה שום דבר שעלה יותר משני דולרים. הסיפור שלה דווח כנראה ברחבי העולם, ועל מה זה מלמד? בעיני האנושות, רק אדם כזה הוא אדם טוב-לב, רק ביחס לאנשים כאלה הקהילה הדתית מאמינה שהם עושים מעשים טובים ונדיבי-לב; רק הם השתנו, ורק הם מאמינים באמת באלוהים. אם כן, ייתכן שגם אתה כזה: אין ספק שאתה מאמין שהאמונה באלוהים משמעה להיות אדם טוב, אדם שאינו רב עם אחרים, שאינו מקלל אותם, שאינו מנבל את הפה, אדם שאינו עושה מעשים רעים, אדם שנראה כאילו הוא מאמין באלוהים; ויש האומרים "להיות מקור גאווה לאלוהים". ...אלוהים רוצה להושיע את בני האדם. הוא אומר דברים רבים ועושה עבודה רבה – אם כן, למה הוא רוצה שאנשים ידמו? הוא רוצה שמחשבותיהם תונחינה בידי האמת, ושהם יחיו את חייהם לאור האמת. הוא לא מבקש שתהיו חסרי-מחשבה כבובות על חוט, ובוודאי שאינו רוצה שתהיו בעלי מזג מתון כמו צמחים, ללא רגשות נורמליים כלשהם. אלוהים רוצה שתהיו אנשים נורמליים שאוהבים את מה שאלוהים אוהב ושונאים את מה שאלוהים שונא, אנשים שמפיקים הנאה רבה ממה שמסב הנאה לאלוהים ושבזים ודוחים את מה שאלוהים בז לו. ...אלוהים רוצה להושיע את בני האדם. הוא אומר דברים רבים ועושה עבודה רבה – אם כן, למה הוא רוצה שאנשים ידמו? הוא רוצה שמחשבותיהם תונחינה בידי האמת, ושהם יחיו את חייהם לאור האמת. הוא לא מבקש שתהיו חסרי-מחשבה כבובות על חוט, ובוודאי שאינו רוצה שתהיו בעלי מזג מתון כמו צמחים, ללא רגשות נורמליים כלשהם. אלוהים רוצה שתהיו אנשים נורמליים שאוהבים את מה שאלוהים אוהב ושונאים את מה שאלוהים שונא, אנשים שמפיקים הנאה רבה ממה שמסב הנאה לאלוהים ושבזים ודוחים את מה שאלוהים בז לו. ...זו הסיבה שאני אומר שאינך יודע למה הכוונה בביטוי "שינוי בטבע האדם". אתה פשוט מציב לעצמך גבולות ביחס להתנהגותך, במעשיך כלפי חוץ, במזגך ובאופייך. לא תוכל להשיג כך שינויים בטבעך. היכן נאמר בדברי אלוהים שעליך להציב לעצמך גבולות, שעליך לפקח על דבריך, לרסן את רגשותיך ולשים סייג למזגך? היכן נאמר שעליך להיזהר מלחשוף את עצמך האמיתי או שעליך להיות מרוסן בבחירת הבגדים שתקנה ותלבש? האם אלוהים אמר אי-פעם דברים כאלה? אפילו כשקיימת התייחסות לדברים כאלה, לא מדובר בעיקר דבריו של אלוהים, ולא מדובר באמיתות העיקריות שמחוללות שינוי בטבעם של אנשים. רוב דבריו של אלוהים נוגעים למהותו המושחתת של האדם, לשאלות כיצד להכיר את מהותו המושחתת, כיצד אדם יכול להשיג שינוי בטבעו, כיצד הוא יכול להכיר באמת את מהותו המושחתת וכיצד הוא יכול להשתחרר ממהותו המושחתת כדי לפעול לפי דרישותיו של אלוהים ולהיות אדם כלבבו של אלוהים המשביע את רצונו. אם תבין את זה, האם עדיין תשקיע את מאמציך בפעולות המכוונות כלפי חוץ? האם עדיין תייסר את עצמך בעקרבים ובשוטים בגלל עניינים פעוטים כאלה? אם כן, אם אינך מבין מה משמעותם של שינויים בטבע האנושי, לעולם לא תתפוס את מהות השינוי בטבע האנושי ולעולם לא תשיג שינויים בטבעך. בפרט, חלק מאנשי הקהילה הדתית שלאחרונה קיבלו על עצמם את השלב הזה בעבודה עדיין לא עברו באופן מלא מטקסיות דתית, חשיבה דתית והשקפות דתיות כהלך רוח אל אמונה באלוהים; הם עדיין מנסים להיות רוחניים, אדוקים באמונתם וסבלניים, להיות אנשים הגונים מטבעם, שאוהבים לעשות מעשים טובים ולתת לאחרים. זה מוטעה מיסודו! אם תנסה להיות אדם כזה, אלוהים לעולם לא ישבח אותך.

מתוך 'תיעוד נאומיו של המשיח'

רוב האנשים שמים דגש מיוחד על התנהגות כמאמינים באלוהים, וכתוצאה מכך מתחוללים שינויים בהתנהגותם. לאחר שהם מתחילים להאמין באלוהים הם מפסיקים להתנצח עם אחרים, לריב עם אחרים ולהעליב אותם; הם מפסיקים לעשן ולשתות, הם לא גונבים רכוש ציבורי – אפילו נעץ או קורת עץ – והם מסוגלים אפילו לוותר על פנייה לבתי המשפט כשהם סופגים הפסדים או עוולות. אין ספק שאכן מתחוללים שינויים כלשהם בהתנהגותם. היות שלאחר שהם מתחילים להאמין באלוהים, קבלת הדרך הנכונה גורמת להם להרגיש טוב במיוחד, ומפני שהם גם טעמו מחסדה של עבודת רוח הקודש, יש בהם להט עז במיוחד, ואין דבר שהם לא יסכימו לנטוש או לעשות. אך בסופו של דבר, לאחר שהם מאמינים באלוהים במשך שלוש, חמש, עשר שנים או שלושים שנה – והיות שלא התחולל כל שינוי בטבע החיים שלהם – הם מחליקים בחזרה לדרכיהם הישנות. יהירותם ושחצנותם גוברות. הם מתחילים להיאבק על כוח ורווחים. הם חומדים את כספי הכנסייה. הם עושים כל דבר שמשרת את האינטרסים שלהם. הם משתוקקים למעמד ולתענוגות, והם הופכים לטפילים בביתו של אלוהים. רוב המנהיגים, במיוחד, ננטשים. ומה מוכיחות העובדות הללו? ששינויים בהתנהגות גרידא אינם בני-קיימא. אם טבע חייו של אדם אינו משתנה כלל, במוקדם או במאוחר צדו המרושע יבוא לידי ביטוי. היות שהמקור לשינויים בהתנהגותם הוא הלהט הדתי, בצירוף עבודה כלשהי מרוח הקודש באותו מעמד, מאוד קל להם להיות נלהבים או להיות טובים לזמן-מה. כמו שאומרים חסרי האמונה: "קל לעשות מעשה טוב אחד; מה שקשה הוא לעשות רק מעשים טובים כל החיים". אנשים לא מסוגלים לעשות מעשים טובים במשך כל חייהם. החיים מנחים את התנהגותם; טיב התנהגותם זהה לטיב חייהם, ורק מה שמתגלה באופן טבעי מייצג את החיים ואת טבעו של אדם. כשאלוהים עובד כדי להושיע את האדם, המטרה אינה לעטר את האדם בהתנהגות טובה – עבודתו של אלוהים נועדה לשנות את טבעם של אנשים ולגרום להם להיוולד מחדש כאנשים חדשים. אם כן, השיפוט, הייסורים, הניסיונות והזיכוך שאלוהים מביא לבני האדם נועדו כולם לשנות את טבעם, כדי שיוכלו להפוך לאנשים הנשמעים לחלוטין והנאמנים לחלוטין לאלוהים, והעובדים אותו בצורה נורמלית. זו מטרת עבודתו של אלוהים. אם אדם מתנהג יפה, זה לא אומר שהוא נשמע לאלוהים, ובמיוחד לא שהוא תואם את המשיח. שינויים בהתנהגות מבוססים על דוקטרינה ונובעים מלהט – הם לא מבוססים על הכרה אמיתית של אלוהים או על האמת, ובוודאי שאינם מושתתים על הכוונה מרוח הקודש. למרות שבזמנים מסוימים חלק ממה שאנשים עושים מונחה על ידי רוח הקודש, זה אינו ביטוי של החיים ובוודאי שזה אינו זהה להכרת אלוהים; לא משנה עד כמה טובה התנהגותו של אדם מסוים, זו אינה הוכחה לכך שהוא נשמע לאלוהים או שהוא מיישם את האמת. שינויים התנהגותיים הם אשליה רגעית; הם ביטוי לקנאות דתית, ולא ביטוי של החיים. ...אנשים מסוגלים להתנהג יפה, אך זה לא בהכרח אומר שהאמת מצויה ברשותם. הלהט שאנשים חווים יכול רק לגרום להם לפעול על פי דוקטרינות ולהישמע לתקנות; לאנשים שהאמת אינה ברשותם אין כל דרך לפתור בעיות מהותיות, ודוקטרינות אינן יכולות למלא את מקומה של האמת. ...ישנם מאמינים חדשים שהותירו מאחוריהם את העולם החילוני מאז שהחלו להאמין באלוהים. כשהם פוגשים חסרי אמונה, אין להם מה לומר, והם כמעט ואינם נפגשים עם קרוביהם ועם חבריהם. וחסרי האמונה אומרים: "האיש הזה ממש השתנה". לכן הם חושבים: "טבעי ממש השתנה – חסרי האמונה אומרים שהשתניתי". אך האם טבעם אכן השתנה? לא. אלו הם רק שינויים חיצוניים. לא התחולל שום שינוי בחייהם, וטבעם הישן נותר מושרש בקרבם ללא כל שינוי. לפעמים אנשים נעשים אחוזי-להט בשל עבודתה של רוח הקודש, ואז אי-אילו שינויים חיצוניים מתרחשים, והם עושים אי-אילו מעשים טובים. אך לא מדובר כאן בשינויים בטבע האנושי. האמת אינה ברשותך, השקפת עולמך לא השתנתה – היא אפילו אינה שונה מזו של חסרי האמונה – וערכיך ונקודת הראות שלך על החיים לא השתנו. אין לך אפילו לב הירא את אלוהים, וזה הדבר המינימלי שצריך להיות לך. שינויים בטבעך רחוקים ממך כרחוק מזרח ממערב.

מתוך 'תיעוד נאומיו של המשיח'

בעולם הדתי, רבים סובלים באופן משמעותי לאורך כל חייהם, מכניעים את גופם או נושאים את הצלב שלהם, ואף סובלים ושורדים עד לנשמתם האחרונה! יש כאלה שעדיין צמים בבוקר יום מותם. כל חייהם הם מתנזרים ממזון טוב ובגדים יפים ומדגישים רק את הסבל. הם מסוגלים להכניע את גופם ולזנוח את בשרם. יכולתם להתמודד עם הסבל ראויה לשבח. אולם חשיבתם, תפיסותיהם, גישתם המנטלית, ועצם אופיים הישן – אף אחד מאלה לא זכה לשום טיפול. הם לא מבינים את עצמם באמת. הדימוי המחשבתי שיש להם על אלוהים הוא הדימוי המסורתי של אל מופשט ומעורפל. נחישותם לסבול למען אלוהים נובעת מקנאותם ומאופיים החיובי. על אף שהם מאמינים באלוהים, הם לא מבינים את אלוהים ואת רצונו. הם רק עובדים למען אלוהים וסובלים למענו בעיוורון. הם לא מייחסים כל ערך להבחנה, והם לא טורחים כלל לוודא ששירותם באמת ישביע את רצונו של אלוהים. מעבר לכך, הם כלל לא יודעים איך להצליח להבין את אלוהים. האל שהם משרתים הוא לא אלוהים בצלמו המקורי, אלא אל שהם עצמם המציאו, אל שהם שמעו עליו או אל אגדי שנכתב עליו בעבר. לאחר מכן, הם נעזרים בדמיונם הפורה ובלבם ירא האל כדי לסבול למען אלוהים ולקחת על עצמם את העבודה שאלוהים רוצה לעשות. שירותם יותר מדי לא מדויק, כך שלמעשה אין איש שמשרת את אלוהים באמת באופן שמשביע את רצונו. בלי קשר לשאלה כמה הם מוכנים לסבול, לא חל כל שינוי בנקודת מבטם המקורית על שירות ובדימוי המחשבתי שיש להם על אלוהים, מפני שהם לא עברו את המשפט והייסורים של אלוהים ואת הזיכוך והטיהור שלו, ומפני שאף אחד לא הנחה אותם באמצעות האמת. אפילו אם הם מאמינים ישוע המושיע, אף אחד מהם לא ראה את המושיע מעולם. הם רק יודעים עליו מאגדות ושמועות. לפיכך, השירות שלהם מסתכם בלא יותר משירות אקראי בעיניים עצומות, כמו עיוור שמשרת את אביו. מה ניתן להשיג בסופו של דבר באמצעות שירות כזה? ומי יראה אותו בעין יפה? מההתחלה ועד הסוף, השירות שלהם כלל לא משתנה לעולם. הם מקבלים רק שיעורים מעשה-ידי-אדם ומבססים את השירות שלהם רק על הטבעיות שלהם ועל הדברים שמוצאים חן בעיניהם. איזה גמול יכול להיות לכך? ...כל מי שלא השתנה ולא זכה למשפט, גיזום וטיפול, הוא למעשה אדם שלא נכבש לחלוטין, הלא כן? מה התועלת בבני אדם כאלה? אם החשיבה שלכם, הבנתכם על החיים והבנתכם על אלוהים לא מראות כל שינוי חדש ולא מובילות ולו לרווח ממשי מועט, לעולם לא תשיגו דבר ראוי לציון בשירותכם! ללא חזון וללא הבנה חדשה על עבודתו של אלוהים, לא תוכלו להיות בני אדם שנכבשו. אם כך, האופן שבו אתם משמשים כחסידי אל יהיה כמו זה של אלה שסובלים וצמים – ערכו יהיה מועט! בדיוק מפני שיש עדות מעטה במעשיהם, אני אומר ששירותם חסר תועלת! לכל אורך חייהם, בני האדם האלה סובלים ויושבים בכלא, ובכל רגע, הם שורדים, מדגישים אהבה וטוב לב ונושאים את הצלב שלהם. העולם משמיץ ודוחה אותם, והם חוו את כל הקשיים. הם נשמעים לאלוהים עד הסוף, ובכל זאת, הם לא נכבשים ולא יכולים לשאת עדות על כך שהם נכבשו. הם סבלו לא מעט, אך בתוך תוכם, הם לא מכירים כלל את אלוהים. שום דבר מחשיבתם הישנה לא טופל, וכך גם תפיסותיהם הישנות, הנהגים הדתיים שלהם, הבנותיהם האנושיות ורעיונותיהם האנושיים. אין בהם הבנה חדשה כלל. הבנתם על אלוהים לא אמיתית ולא מדויקת ולו במעט. הם לא הבינו כהלכה את רצונו של אלוהים. האם ייתכן שהדבר נועד לשרת את אלוהים? ...אם באמונכם באלוהים, כל מה שאתם יודעים קשור להכנעת גופכם, להישרדות ולסבל, ואם לא ברור לכם אם מעשיכם נכונים או שגויים, לא כל שכן למען מי הם, איך ייתכן שנוהג כזה יוביל לשינוי?

מתוך 'סוד העניין של עבודת הכיבוש (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'

בכל פעם שבני אדם דתיים כאלה מתכנסים יחדיו, הם שואלים, "אחות, איך את מרגישים בימים אלה?" היא עונה, "אני מרגישה מחויבת לאלוהים ושאני לא מסוגלת למלא את רצון לבו." אחות אחרת אומרת, "גם אני מחויבת לאלוהים ולא מסוגלת לְרַצות אותו." המשפטים והדברים הספורים האלה מבטאים לבדם את הדברים הזדוניים שבעומק לבם. המילים האלה הן המילים המתועבות ביותר והן מעוררות סלידה עד מאוד. אופיים של בני אדם כאלה מתנגד לאלוהים. בני האדם שמתמקדים במציאות מתקשרים את כל מה שבלבם ופותחים את לבם כשהם מתקשרים. הם לא נוקטים שום מעשה מזויף או גינונים ונימוסים ריקים מתוכן. הם תמיד ישירים ולעולם לא מצייתים לאף כלל ארצי. אלה הם בני האדם שנוטים לגלם דברים כלפי חוץ, אפילו כשהם חסרי היגיון. כשאדם אחר שר, אדם כזה מתחיל לרקוד, אפילו מבלי לשים לב שהאורז כבר נשרף בסיר. בני אדם כאלה הם לא יראי שמיים או נכבדים, והם יותר מדי קלי דעת. כל אלה הן דוגמאות להיעדר מציאות! חלקם נאספים כדי לשתף עניינים של חיים ברוח, ועל אף שהם לא מדברים על מחויבות לאלוהים, הם שומרים על אהבה אמיתית כלפיו בלבם. מחויבותכם לאלוהים לא קשורה לבני אדם אחרים. אתם מחויבים לאלוהים ולא לאדם. אם כן, בשביל מה אתם מדברים ללא-הרף עם הזולת? עליכם לייחס חשיבות להיווכחות במציאות, ולא לקנאות או מראית עין חיצוניות.

מה מייצגים המעשים הטובין השטחיים של האדם? הם מייצגים את הבשר והדם, ואפילו הנוהגים החיצוניים הטובים ביותר לא מייצגים חיים, אלא רק את המזג האישי שלכם. הנוהגים החיצוניים של האדם לא יכולים למלא את רצונו של אלוהים. אתם מדברים ללא-הרף על מחויבותכם לאלוהים, אך אתם לא יכולים לקיים את חיי הזולת או לגרום לזולת לאהוב את אלוהים. האם אתם מאמינים שמעשים כאלה יְרַצו את אלוהים? אתם מאמינים שזה רצון לבו של אלוהים, שאלה מעשים רוחניים, אך למעשה, זה מגוחך! אתם מאמינים שהדברים שמספקים אתכם והדברים שאתם רוצים הם הדברים שמסבים עונג לאלוהים. האם הדברים שמספקים אתכם יכולים לייצג מה שמספק את אלוהים? האם אופיו של האדם יכול לייצג את אלוהים? הדברים שמספקים אתכם הם בדיוק הדברים שאלוהים מתעב, וההרגלים שלכם הם מה שאלוהים שונא ודוחה. אם אתם מרגישים מחויבים, לכו להתפלל לאלוהים. אין צורך לדבר על כך עם הזולת. אם אתם לא מתפללים לאלוהים ובמקום זאת מושכים תשומת לבו של הזולת אל עצמכם ללא-הרף, האם מעשה זה יכול למלא את רצון לבו של אלוהים? אם מעשיכם הם תמיד רק למראית עין, פירוש הדבר שאתם בני האדם השחצנים ביותר בעולם. איזה מין אדם עושה רק מעשים טובים באופן שטחי ונעדר כל מציאות? בני אדם כאלה הם פרושים ואנשים דתיים צבועים! אם לא תחדלו מנוהגיכם החיצוניים ואם לא תוכלו להשתנות, יסודות הצביעות שבכם יגדלו עוד יותר. ככל שהצביעות גדולה יותר, כך ההתנגדות לאלוהים רבה יותר, ובסופו של דבר, בני אדם כאלה יושלכו הצדה ללא ספק!

מתוך 'האמונה באלוהים צריכה להתמקד במציאות ולא בטקסים דתיים' ב'הדבר מופיע בבשר'

ייתכן שבכל שנות אמונתכם באלוהים, מעולם לא קיללתם איש ולא ביצעתם מעשה רע, אך בקשרכם עם המשיח אינכם מסוגלים לדבר אמת, לפעול ביושר או להישמע לדברי המשיח, ולכן אני אומר שאתם הערמומיים והמרושעים ביותר בעולם. אם אתם נעימים ונאמנים במיוחד לקרוביכם, חבריכם, רעייתכם (או בעלכן), בניכם ובנותיכם והוריכם, ולעולם אינכם מנצלים אחרים, אך אינכם יכולים להיות תואמים למשיח ולחיות עמו בשלום, הרי שאפילו אם תתנו הכל כדי לסייע לשכניכם, או שטיפלתם היטב באביכם, באמכם ובמשק ביתכם, עדיין אני אומר שאתם מרושעים וגם ערמומיים. אל תחשבו שאתם תואמים למשיח אם אתם תואמים לאדם או עושים כמה מעשים טובים. האם אתם מאמינים שטוב לבכם יכול לגנוב ברכת שמיים? האם אתם חושבים שמעשים טובים הם תחליף לציות מצדכם? איש מכם אינו יכול לקבל טיפול וגיזום, והכל מתקשים לקבל את האנושיות הרגילה של המשיח. אולם אתם תמיד טוענים לציות לאלוהים. אמונה שכזו תביא עליכם גמול הולם.

מתוך 'מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

השיתוף של האדם:

בני אדם ללא אמת מדברים על ביטוי אנושיות טובה בחיים כאילו הדבר זהה לאמת. האם אתה מעז לערוב לכך שביטוי אנושיות טובה בחיים תואם לאמת? האם אתה מעז לערוב לכך שזה משהו חיובי? ובכן, מה דעתך? האם אהבת האדם זהה לאהבת אלוהים? התשובה היא לא. לעתים אהבת אדם היא אהבת השטן. זו אהבה רגשית, אהבה הנובעת מתשוקות ואינטרסים של האדם עצמו. רק לשם דוגמה פשוטה: בהנחה שמישהו אחוז דיבוק מטבעו, אם הוא אוהב שדים, איזו אהבה תהיה לו? הוא אינו אוהב את אלוהים, אלא הוא אוהב שדים. האין זו אהבת השטן? אהבת השטן מנוגדת לאמת. היא עוינת את האמת, והיא מתנהלת בניגוד למה ששייך לאלוהים ולמה שאלוהים הנו ובניגוד לאהבת אלוהים. אל תחשוב שהאהבה הופכת בני אדם לטובים. אהבתם נטולת אמת. זוהי אהבה של דברים שליליים, ולכן היא אהבת השטן. האין חלק מטוב לבם עומד בניגוד לאמת? חלק מטוב לבם של בני האדם עומד בניגוד לאמת, ולכן אפילו שכלפי אחרים הם נראים בני אדם טובים, מעוררי התפעלות וראויים לשבח, הם אינם נוהים בהכרח אחר לבו של אלוהים, והם עשויים להיות בני אדם שליליים. האין זה נכון? לכן, בין אם המושחתים נתפסים כטובים או כרעים כלפי בני אדם, מבחינת אלוהים הם כולם מהשטן, לכולם טבע שטני, כולם מושחתים, וכולם עוינים את אלוהים. נביא מספר דוגמאות: כיצד לדעתך יכלו אנשי דת לצלוב את המשיח? ומה היו המניעים שלהם כאשר הם צלבו את המשיח? האם הם האמינו שהמניעים שלהם היו שגויים? הם חשבו שהם נאמנים לאלוהים, שהם תומכים בעבודתו של אלוהים, עומדים איתן בעדותם, אך בעיני אלוהים הם התנגדו לו והיו אויביו. מה דעתך על כך? כיום, הקהילה הדתית מגנה את עבודתו של אלוהים באחרית הימים. הם צלבו שוב את המשיח, והם חושבים שהם תומכים בעבודתו של אלוהים, נאמנים לאלוהים ואינם עוינים את אלוהים. הם חושבים שרק הם אוהבים את אלוהים, שרק הם הנאמנים ביותר לאלוהים. האין זה מה שהם חושבים? לכן, מבחינת המושחתים, כשהם חושבים ופועלים באופן זה, מה שהם עושים הוא נכון, תקין לחלוטין. אולם מבחינת אלוהים, הם ללא ספק מתנגדים לו – הם אויביו. כיצד אתה מפרש זאת? האם להיות בני אדם טובים פירושו שהם נוהים אחר לבו של אלוהים? האם פירוש הדבר הוא שהם צדיקים? האם פירוש הדבר הוא שהם תואמים לאלוהים? לכן האם בני אדם מסוגלים לנהות אחר לבו של אלוהים ללא האמת? האין הם מנוגדים לאלוהים ללא האמת? אם כן, האם טוב לבם של בני האדם הוא חיובי או שלילי? במרבית המקרים, טוב לבם של בני האדם הוא שלילי, מפני שהוא טמא מדי, מפני שהוא הוכתם בארס של השטן ואינו מכיל דבר מהאמת. לכן, כאשר "המניעים" שלהם טובים, הם אינם בהכרח מיישמים את האמת במעשיהם, וייתכן שהם מתנגדים לאלוהים ומבטאים איבה מבישה כלפי אלוהים. הוכחה מלאה לכך נמצאת בהתנגדות ובמרד של הקהילה הדתית נגד אלוהים ובצליבתם את המשיח בפעם השנייה. ...לכן כאשר בני אדם "מבטאים דברים בחייהם", כאשר הם עושים את "הדבר הנכון" ועושים "מעשים טובים", דברים אלה אינם תואמים בהכרח לאמת. חלק ממעשיהם מנוגדים לאלוהים, ואף ניתן לתארם כרוע, כסטייה או כבגידה באלוהים. אתה רואה עכשיו את הדברים האלה בצורה ברורה יותר, נכון? אין זה משנה עד כמה בני אדם מדמיינים דבר מה כדבר טוב, אין פירוש הדבר שברשותם האמת או שהם נוכחו במציאות – רק מימוש האמת הלכה למעשה היא היווכחות במציאות.

מתוך 'דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'