דבר האל שינה את השקפותיי ורעיונותיי השגויים מן הקצה אל הקצה
פיחה העיר שיאנינג, מחוז חוביי
תמיד האמנתי שבעלי ואני חיים כש"הפנים שלנו לעבר האדמה וגבינו לעבר השמש", משום שלא למדנו מספיק כשהיינו צעירים, ומשום שלא ידענו דברים רבים. לכן החלטתי שלא משנה כמה קשה יהיה או כמה אסבול, אשלח את בניי ובנותיי לבית ספר כדי שיוכלו להשיג דבר-מה, ולא יצטרכו ללכת בעקבותינו. לאור זאת, בעלי ואני אכלנו והתלבשנו בפשטות, וחסכנו כל גרוש כדי לשלוח את בתנו הגדולה לבית ספר טכני ואת בננו הגדול לאוניברסיטה. אבל היו לנו שני ילדים נוספים, וכדי לשלוח אותם לאוניברסיטה, בעלי היה צריך לעזוב את הבית למספר שנים כדי לעבוד, וגם אני לא התבטלתי. טיפלתי בשדות ובחזירים בבית מעלות השחר ועד צאת החמה. בכל פעם שהעבודה בחווה הייתה מתישה מדי, קיוויתי שאוכל פשוט לעצור.
