דבר אלוהים | האמירה התשיעית

מכיוון שאתם נמנים על בני ביתי ומכיוון שאתם נאמנים במלכותי, כל מעשיכם חייבים לעמוד באמות המידה שאני דורש. אני לא מבקש שתהיו ענן דואה באוויר ותו לא, אלא שתהיו שלג מבהיק, ושתחוננו במהותו, ויתרה מזאת, שתחוננו בערכו. זאת משום שבאתי מארץ הקודש, שלא כמו הלוטוס, שיש לו רק שם, ולא מהות משום שהוא בא מהרפש ולא מארץ הקודש. הזמן שבו שמיים חדשים ירדו ארצה וארץ חדשה תיתלה מעל הרקיע הוא גם בדיוק הזמן שבו אעבוד באופן רשמי בקרב בני האדם. מי מבין בני האדם מכיר אותי? מי חזה ברגע בואי? מי ראה שלא רק שיש לי שם, אלא שמעבר לכך, אני ניחן במהות? אני מוחה את העננים הלבנים בידי ומשקיף מקרוב ברקיע. בחלל, אין דבר שלא סידרתי, ומתחת לחלל, איש לא תורם את מאמצו הזעיר להגשמת היוזמה האדירה שלי. אני לא מציב דרישות קשות לבני האדם על פני האדמה מפני שתמיד הייתי האל המעשי ומפני שאני האל הכול יכול, שברא את האדם ומכיר אותו היטב. האל הכול יכול רואה את כל בני האדם. איך ייתכן שאפילו בני האדם בפינות הנידחות ביותר עלי אדמות נמנעים ממבטה הבוחן של רוחי? על אף שהאדם מכיר את רוחי, הוא גם פוגע ברוחי. דבריי חושפים את פרצופם המכוער של כל בני האדם, חושפים את המחשבות העמוקות ביותר של כל בני האדם, גורמים לאורי להבהיר את יושבי העולם וגורמים להם ליפול תחת מבטי הבוחן. אולם אף על פי שהאדם נופל, לבו לא מעז לסור ממני כמעט בכלל. מבין הברואים, מי לא מתחיל לאהוב אותי בזכות מעשיי? מי לא עורג אליי כתוצאה מדבריי? מי לא מפתח רגשות מסירות בזכות אהבתי? ההשחתה מצד השטן היא הסיבה היחידה שהאדם לא מסוגל להגיע למישור שאני דורש? אפילו אמות המידה הנמוכות ביותר שאני דורש מדאיגות את האדם, וקל וחומר שהוא מודאג מימים אלה, התקופה שבה השטן משתולל ונוהג בעריצות מטורפת, הזמן שבו השטן רומס את האדם כל כך עד שכל גופו של האדם מכוסה בשכבת טינופת. מתי חוסר יכולתו של האדם לדאוג ללבי כתוצאה מקלקלתו לא גרם לי לצער? יכול להיות שאני מרחם על השטן? יכול להיות שאני טועה באהבתי? כשהאדם ממרה את פי, לבי בוכה בסתר; כשהאדם מתנגדים אליי, אני מייסר אותו; כשאני מושיע את האדם ומקים אותו לתחייה, אני מאכיל אותו בדאגה רבה; כשהאדם נשמע לי, לבי קל עליי ואני מיד מרגיש בשינויים עצומים בכל צבאות השמיים והארץ. כשהאדם מהלל אותי, איך אוכל שלא ליהנות מזה? כשהאדם רואה אותי ונופלים בנחלתי, איך אוכל שלא להיות מלא כבוד? האם ייתכן שאני לא מושל בכל מה שהאדם עושה ומקיים את כל מה שהאדם עושה? כשאני לא מכוון את בני האדם, הם בטלים ושלווים, ומאחורי גבי, הם עוסקים בעיסוקים המלוכלכים האלה "הראויים לשבח". האם אתם חושבים שהבשר והדם שאני לובש לא יודעים דבר על מעשיכם, התנהגותכם ודבריכם? שנים רבות סבלתי את הרוח והגשם וכך גם חוויתי את המרירות של העולם האנושי, אך אחרי הרהור קפדני, אף כמות של ייסורים לא יכולה לגרום לאדם הבשר והדם להתייאש ממני, וקל וחומר שאין כל מתיקות שיכולה לגרום לאדם הבשר והדם להפוך לקרים ומדוכדכים או לזלזל בי. האם האופן שבו האדם אוהב אותי באמת מוגבל להיעדר כאב או להיעדר מתיקות?

רק על ידי כך שהאדם יחווה זיכוך, הוא יוכל לאהוב את אלוהים באמת

כיצד צריך האדם לאהוב את אלוהים במהלך הזיכוך? באשר לחוויית הזיכוך, במהלך הזיכוך, בני האדם מסוגלים להלל את אלוהים באמת ולהבין בדיוק כמה הם לקויים. ככל שתעברו זיכוך רב יותר, כך תהיו יותר מסוגלים לזנוח את הבשר והדם. ככל שבני האדם עוברים זיכוך רב יותר, כך הם אוהבים את אלוהים יותר. זה מה שעליכם להבין. מדוע בני האדם חייבים לעבור זיכוך? איזו תוצאה הדבר שואף להשיג? מה החשיבות של עבודתו של אלוהים שבה הוא מזכך את האדם? אם באמת תחפשו אחר אלוהים, הרי שלאחר שתחוו את הזיכוך שלו עד שלב מסוים, אתם תחושו שהחוויה הזו כל כך טובה, ושהיא הכרחית לגמרי. כיצד צריך האדם לאהוב את אלוהים במהלך הזיכוך? על ידי שימוש בנחישות לאהוב את אלוהים כדי לקבל את הזיכוך שלו: במהלך הזיכוך, אתם עוברים עינוי בתוככם, כאילו מישהו סובב סכין בלבכם, אך אתם מוכנים לְרַצות את אלוהים באמצעות לבכם שאוהב את אלוהים, ואתם לא מוכנים לדאוג לבשר והדם. זו הכוונה בהנהגת אהבה לאלוהים. כואב לכם בתוככם, והסבל שלכם מגיע לשלב מסוים, אך אתם עדיין מוכנים להתייצב בפני אלוהים ולהתפלל כך: "הו, אלוהים! אני לא יכול לעזוב אותך. על אף שיש חושך בתוכי, אני רוצה לְרַצות אותך. אתה מכיר את לבי, והלוואי שיכולת להשקיע בי יותר מאהבתך." זה נוהג במהלך זיכוך. אם תשתמשו באהבה לאלוהים כיסודכם, הזיכוך יוכל לקרב אתכם לאלוהים וליצור קרבה רבה יותר בינכם לבין אלוהים. מאחר שאתם מאמינים באלוהים, עליכם למסור את לבכם בפני אלוהים. אם תעלו את לבכם כקורבן מנחה לאלוהים ותניחו אותו בפניו במהלך הזיכוך, לא ייתכן שתדחו את אלוהים או שתעזבו את אלוהים. כך, הקשר שלכם עם אלוהים יהפוך לקרוב אפילו יותר, ואפילו יותר טבעי, והשיתוף שלכם עם אלוהים יהפוך לתכוף אפילו יותר. אם תמיד תנהגו כך, תעבירו זמן רב יותר לאורו של אלוהים, תעבירו זמן רב יותר תחת הכוונת דבריו, יהיו גם יותר ויותר שינויים בטבע שלכם, והידע שלכם יגדל מדי יום ביומו. כשיבוא יום וניסיונותיו של אלוהים יפקדו אתכם, לא רק שתהיו מסוגלים לעמוד לצדו של אלוהים, אלא שתהיו גם מסוגלים לשאת עדות לאלוהים. באותו זמן, אתם תהיו כמו איוב ופטרוס. לאחר שתישאו עדות על אלוהים, אתם תאהבו אותו באמת, ותהיו מוכנים להקריב את חייכם למענו ברצון. אתם תהיו העדים של אלוהים, ואתם תהיו אהוביו של אלוהים. אהבה שחוותה זיכוך היא חזקה, ולא חלשה. בלי קשר לעיתוי של הניסיונות שאלוהים יעביר אתכם, ובלי קשר לטיבם, אתם תהיו מסוגלים שלא לדאוג אם תחיו או תמותו, להשליך הצדה את הכל ברצון למען אלוהים, ולשאת הכל בשמחה למען אלוהים – כך אהבתכם תהיה טהורה, ואמונתכם תהיה אמיתית. רק אז תהיו בני אדם שאלוהים אוהב באמת, ואשר אלוהים באמת הפך למושלמים.