מהו הדבר שרימה את רוחי?

מהו הדבר שרימה את רוחי?

סו ליי העיר ז'אוז'ואנג, מחוז שאנדונג

יום אחד קיבלתי הודעה מהמנהיג הבכיר שלי, שביקש שאנכח בפגישת עמיתים. לרוב זהו אירוע משמח, אולם ברגע שחשבתי על אי-הסדר המוחלט ששרר בעבודתי לאחרונה, לא יכולתי שלא לדאוג. אם הממונה עליי ידע שלא השלמתי אף מטלה, הוא בוודאי יצטרך לטפל בי, ואולי אף יחליף אותי. מה אעשה אז? למחרת הלכתי לפגישה בלב כבד. כשהגעתי לשם, ראיתי שהממונה עליי טרם הגיע, אולם כמה מעמיתיי כבר היו שם. חשבתי: "אני לא יודעת באיזה מצב העבודה שלהם. בפגישה האחרונה שמעתי אותם אומרים שהם די סיימו את העבודה שלהם, ועד הפעם הזו הם בוודאי סיימו את כולה. אם הם סיימו את כל העבודה שלהם ורק אני כזו גרועה, אני גמורה". כשהיינו יחד ודיברנו על מצב העבודה שלנו, הופתעתי כאשר רבים מעמיתיי אמרו שהם לא סיימו חלקים מעבודתם. כששמעתי זאת, לבי שהיה כה כבד לפני כן חש הקלה רבה. חשבתי: "מתברר שאיש לא סיים את עבודתו, לא רק אני. אין צורך לדאוג, אם כך. אי אפשר להחליף את כולנו." רוב תחושת אי-הנוחות שלי נעלמה בן-רגע.

בדיוק כשהתחלתי להרגיש בנוח במצב הניחום-העצמי שלי, חלף קטע מן השיתוף שלעיל במוחי: "אם אדם מביא השקפות ארציות אל תוך משפחת האל, אלה הן תפישות והן מתנגדות לאלוהים. לאנשים רבים יש השקפות דומות על עניינים כמו חסרי האמונה. מפני שאין בהם אמת, מהרגע שהם באים למשפחת האל הם משתמשים בהשקפות ארציות כדי להתבונן בעבודת משפחת האל, להעיר על ענייני משפחת האל, והתוצאה היא שהם משאירים את עצמם מאחור, גורמים לעצמם תמיד להיות חלשים ושליליים, להיות חסרי יכולת לעסוק בחיפוש אחר האמת או לשלם את המחיר. האם אין הדבר תוצר של בערותם?" ('דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'). מילים אלה גרמו לי לחשוב על תגובתי מלפני רגע. כשחשבתי על כך שלא סיימתי את עבודתי, לבי היה כבד עליי מאוד ולא יכולתי להפסיק לדאוג, אבל כששמעתי שגם עמיתיי לא סיימו את עבודתם, מיד חשתי הקלה, וחשבתי במצפון קל שזו לא רק אני שלא השיגה שום דבר. אם הממונה עלינו יטפל בנו, כולם יקבלו מנה משלהם. מאחר שרבים מאיתנו לא סיימו את עבודתם, הממונה עלינו בוודאי לא יכול היה להחליף את כולנו. האין סוג חשיבה שכזה נשלט בידי השקפת השטן: "זה לא חטא אם כולם עושים את זה"? האם לא השתמשתי למעשה בנקודת ההשקפה של השטן כדי למדוד את עקרונות עבודת הכנסייה? החלתי את נקודת ההשקפה ההגיונית של השטן על הכנסייה, השתמשתי בה כדי לנחם את עצמי, לפנק את עצמי – אבל האם לא פשוט הזקתי לעצמי? הייתי למעשה כה עיוורת ונבערת! במחשבה לאחור, היו הרבה פעמים שבהן קיבלתי את שליטת נקודת ההשקפה הזו של השטן כדי לנחם את עצמי. למשך זמן-מה חייתי בבשר ללא כל היווכחות בחיים, ועל אף שדאגתי בנוגע לישועתי, כשראיתי שגם כמה מאחיי ואחיותיי לא נוכחו באמת, השתחררתי מן החרדה והפסקתי להקשות על עצמי. חשבתי שאם רבים כל כך לא נוכחו בחיים, אלוהים לא יוכל לסנן את כולנו, נכון? לכן חייתי במצב ליברלי של התפנקות, ולא נשאתי כל עול עבור חיי שלי. כשלא כתבתי מאמר במשך זמן רב וחשתי תחושות של גינוי עצמי, הייתי רואה כמה אחים ואחיות שגם לא כתבו דבר, והגינוי שבלבי היה נעלם. נהגתי לחשוב: זה לא עניין גדול לא לכתוב מאמר, ובכל מקרה, זו לא רק אני שלא כתבתי אחד. כשלא ראיתי כל תוצאה מעבודת הפצת הבשורה שלי, הייתי חשה חרדה, אבל כשראיתי שגם עבודת הפצת הבשורה בתחומים אחרים אינה נושאת פרי, הייתי חשה רוגע, וחשבתי שכולם הם כך, שזו לא רק אני שלעולם לא מביאה אף אחד לכנסייה. ...או-אז ראיתי שנקודת ההשקפה של השטן – "זה לא חטא אם כולם עושים את זה" – הכתה שורש כה עמוק בלבי. תחת שליטתה של נקודת ההשקפה הזו, פינקתי את עצמי ללא הרף בעת ביצוע חובותיי, לא השקעתי בהן את כולי ולא ניסיתי להשיג את התוצאה הטובה ביותר. הדבר לא רק גרם להפסד גדול לעבודת הכנסייה, אלא גם גרם מידה רבה של הפסד לחיי שלי. מפני שקיבלתי את הרעל הכוזב של השטן – "זה לא חטא אם כולם עושים את זה" – לא נשאתי בשום עול של ממש בעבודתי עבור הכנסייה, תמיד הסתפקתי בעבודה שלא נעשתה בלב שלם ולא ביקשתי להגיע לשום תוצאה. איבדתי את המצפון וההיגיון שצריך שיהיו לאחד מברואיו של אלוהים. מפני שקיבלתי את כבלי נקודת ההשקפה של השטן לפיה "זה לא חטא אם כולם עושים את זה", תמיד סתם דשדשתי במהלך עבודתי את אלוהים. בכלל לא חשבתי שיש לאמונתי באלוהים השלכות כלשהן, לא ביקשתי אחר האמת ברצינות, לא היה אכפת לי מהיווכחותי בחיים ולא התמקדתי בה. לא הייתה לי שום מטרה, שום כיוון בחיים. סתם דשדשתי הלאה ועשיתי את המינימום האפשרי כדי להסתדר. רק אז ראיתי שניזוקתי קשה כל כך מנקודת ההשקפה של השטן לפיה "זה לא חטא אם כולם עושים את זה", ולגמרי איבדתי את המצפון, ההיגיון, היושרה והכבוד שצריכים להיות לכל אדם. כשחשבתי על זה בקפידה, הבנתי שבמשך כל אותו זמן חייתי בקרב דמיוני ותפישותיי והאמנתי באימרה "זה לא חטא אם כולם עושים את זה", ושאם אנשים רבים יבצעו את החטא, אלוהים יניח לנו לחמוק דרך הרשת ולא ידרוש מאיש דין וחשבון, ואף מעולם לא חשבתי אם אכן אלוהים יתייחס לאנשים כך. בנקודה הזו, לא יכולתי שלא לחשוב על דברי האל, לפיהם: "מי שמתריס נגד עבודת האל יישלח לגיהינום. כל מדינה שמתריסה נגד עבודת האל תיחרב. כל אומה שקמה להתנגד לעבודת האל תימחה מעל פני האדמה ותחדל מלהתקיים" ("אלוהים שולט בגורל האנושות כולה" ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל גרמו לי לרעוד מפחד, שכן ראיתי שטבעו של אלוהים לא יניחו לאיש לעבור עבירות ושאלוהים לא יבסס את החלטתו אם להשמיד אדם או לא על מספר החוטאים. במחשבה לאחור, האנשים בימיו של נוח היו חוטאים ומופקרים, והתנוונו כל כך עד שאלוהים השמיד את כל החיים אז, למעט בני משפחתו של נוח. גם השמדתו את העיר סדום הייתה כזו. כעת האנשים החיים באחרית הימים הגיעו במספרם לכמה מיליארדים, מספר גבוה בהרבה מזה שבימיו של נוח. אולם אלוהים לא זנח את משפטו והפגין רחמים רק משום שיש חוטאים רבים מדי באחרית הימים; כלפי אנשים אלה אין לאלוהים אלא שנאה, תיעוב ודחייה. בסופו של דבר, למעט המעטים שכן יכולים להיוושע, אלוהים ישמיד לחלוטין את כל מי שנשאר. רק אז נוכחתי לדעת כמה מיעטתי להבין את טבעו של אלוהים. לא הבנתי שאלוהים הוא אל צודק וקדוש אשר אינו מתיר לאדם לעבור עבירה, עד כדי כך שהתבלבלתי בשל שקרי השטן ונפלתי במזימותיו המחוכמות. היום, אלמלא נאורותו של אלוהים, עדיין הייתי חיה בחטא מבלי לחשוב שזה חטא, ובסופו של דבר הייתי נענשת על ידי אלוהים מבלי לדעת אפילו מדוע עליי למות – זה באמת היה מאוד מסוכן!

אני מודה לאלוהים על נאורותו שגרמה לי להקיץ מתרמית השטן ולהבין שהתפיסה "זה לא חטא אם כולם עושים את זה" היא תפיסה מופרכת של השטן המהווה כפירה. הייתה זו תוכניתו המחוכמת של השטן להזיק לאנשים ולהרוס אותם. יתרה מזאת, ראיתי שאלוהים צודק הוא, שטבעו של אלוהים לא יתיר כל עבירה, שאלוהים יבסס את החלטתו הסופית לגבי קצם של אנשים על אם יש להם את האמת או לא, ושהוא לא יפגין חמלה מיוחדת כלפי אדם שאין לו כל אמת. מהיום ואילך, אני מבקשת לא לחסוך מאמצים בחיפוש אחר האמת ובניסיון להבין את אלוהים, לבסס את השקפתי בכל עניין על דברי האל, להשתמש בדברי האל כאמת המידה על פיה אדרוש מעצמי דרישות נוקשות, לנטוש את כל שקרי השטן ותרמיותיו ולבקש להיות אדם החי בהסתמכות על האמת.

מקור  כנסיית האל הכול יכול

עוד: מהו בדיוק אדם שנשמע לרצונו של אלוהים? ומהי עדות אמיתית לאמונה באלוהים?

2 סיפורים אמיתיים מהחיים - און לייף